החלטה בתיק ת"א 47387-07-11

1.         תובענה שהוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, על ידי התובע, כפר ידידיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ כנגד הנתבעים מרים ויצחק אורנשטיין לתשלום סך של 287,481 ש"ח . לתביעה צורפו הסכם מתיישב חתום על ידי הנתבע מס' 2 ואשתו כמועמדים לרכישת המגרש וכן כתב התחייבות חתום על ידי נתבעת מס' 1, אימו של נתבע מס' 2 כממליצה על מועמדתם.

2.         הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן, ולאחר שהתקיים הליך בפני הרשמת ניתנה החלטת הרשמת לפיה ניתנה לנתבעת  מס' 1 רשות להגן בכל הנוגע לשאלת אי חוקיות גביית סך זה, ולנתבע מס' 2 ניתנה רשות להגן בטענת קיזוז הנזק שנגרם לו בשל התייקרות שובר המינהל מחמת מחדלי התובע. (ראה סעיף 8 להחלטת הרשמת מיום 28.3.12).

3.         הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד מנהל מקרקעי ישראל. המינהל בכתב הגנתו טען למחיקת הודעת צד ג' כנגדו בשל מעשה בית דין ובשל הליך אחר התלוי ועומד בין הצדדים באותו הענין.

בדיון שהתקיים הצטרף אף ב"כ התובע לטענות צד ג' בדבר מעשה בית דין בכל הנוגע לטענות נתבעת מס' 1 באשר לאי חוקיות הגביה.   משכך נקבע בדיון שהצדדים יגישו בקשות ותגובות בכל הנוגע לטענותיהם אלה.

4.         טענת התובע וצד ג' באשר למעשה בית דין בכל הנוגע לאי חוקיות הליך הגביה מתבססת על כך שבין הנתבע מס' 2 שהינו בנה של נתבעת מס' 1 לבין התובע התקיים הליך בבוררות אשר שם נדונה שאלת חוקיות גבית הסך הנתבע. הבורר עו"ד איל ממו קבע בהחלטתו  המנומקת מיום 28.11.10 שגבית סכום זה הינה כדין. פסק בורר זה אושר בבית המשפט המחוזי במסגרת תיק 25909-01-11.

5.         הנתבעת מס' 1 טוענת שלא היתה כלל צד להליך הבוררות, על כן קבעה הרשמת שניתנה לה רשות להתגונן בטענה זו.

אין בית משפט זה כבול בהחלטת הרשמת, מה גם שצד ג' כלל לא היה צד להליך שהתנהל בפני הרשמת.

6.         טוענים הנתבעים שלא מתקיים כל השתק פלוגתא שכן המינהל לא היה כלל צד להליכים הקודמים. מאחר ואף ב"כ האגודה הצטרף לטענות צד ג' בדבר מעשה בית דין, הכל כמפורט בפרוטקול הדיון, והיה צד לדיון בבוררות ניתן להעלות הטענות בדבר השתק פלוגתא.

7.         השאלה העומדת לדיון הינה האם קיים מעשה בית דין בכל הנוגע לנתבעת מס' 1 שלא היתה צד להליך בפני הבורר?

פסק הבורר קובע באופן חד משמעי שאין מניעה לגביית הסך וכי עסקינן בגביה חוקית. עוד נקבע שהצדדים נכנסו להסכם בעיניים פקוחות, כאשר מודעים לכך, או היו אמורים להיות מודעים לכך.

כעולה מן המסמכים ואף מהחלטת הרשמת, הסכום הנדרש ניתן בשיק משוך מחשבון נתבע מס' 2 לנתבעת מס' 1 ולפקודתה. נתבעת מס' 1 הסבה אותו לתובע אולם לא ניתן היה לעשות שימוש בשיק שכן היתה מוטבעת בו הגבלה "למוטב בלבד". כאשר פנה התובע בבקשה לנתבעים למסור שיק אחר או למחוק ההגבלה, נענה בסירוב.

8.         סבורני שהעובדה שהנתבעת מס' 1 לא היתה צד להליך הבוררות אינה גורעת מהטענה שאף כלפיה מתקיים "מעשה בית דין"" שכן אף מי שלא היה צד להליך אולם עומד ביחסי "קרבה משפטית" עם מי מבעלי הדין, מנוע מלשוב ולהתדיין באותה עילת התביעה .

מושג "הקרבה המשפטית" גודר בתוכו מצבים שבהם ראוי, מטעמים של צדק ושל מדיניות משפטית, לקשור במעשה-בית-דין גם מי שלא השתתף בהליך, וזאת מחמת הזיקה - "קרבת העניין" - בין עניינו שלו לבין עניינו של אחד מבעלי הדין. שאלת התקיימותם של יחסי "קרבה משפטית" נבחנת על-פי נסיבותיו של כל מקרה, בהתאם לטעמים העומדים ביסוד העקרון בדבר מעשה-בית-דין.

ראה לענין זה רע"א  1422/07 כרמית מועלם נ' מנהל מקרקעי ישראל, דינים עליון 2007 (11) 878.

בתחילת התפתחותו, נתון היה כוחו המחייב של כלל ההשתק מחמת מעשה-בית-דין בהליך גברא אך לצדדים להתדיינות או לחליפיהם. תורת "הקרבה המשפטית" (Privity) הרחיבה את גבולותיו גם לעבר מי שלא היה צד להליך אך עומד ביחסי "קרבה משפטית" עם אחד מבעלי הדין (זלצמן, בספרה הנ"ל, בעמ' 369-367).

אין ב"קרבת עניין" גרידא כדי לשלול מבעל העניין הזר את זכותו ליומו בבית המשפט, אלא נדרשים רכיבים נסיבתיים נוספים הקושרים אותו להתדיינות עצמה ומבטיחים כי עניינו שלו בהליך יוצג הלכה למעשה על-ידי בעל הדין שעימו יש לו "קרבת עניין". ראה לענין זה עא 3097/02 מלמד  ואח' נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י
דינים עליון 2004 (31) 990; פדי נח (5) 511

בעניינו, סבורני שנתבע מס' 2, בנה של הנתבעת ייצג את עניינה בהליך בפני הבורר, באשר לחוקיות גביית הסך, כעולה מהמסמכים שהוצגו בפני. במצב זה סבורני שקיים מעשה בית דין אף כלפי הנתבעת מס' 1 בכל הנוגע להליכי הגביה והיא מושתקת מלהעלות טענות באשר לכך.

9.         בכל הנוגע להליך תלוי ועומד.  כעולה מבקשת צד ג' הנתבעים הגישו תביעה כנגד צד ג' באותה מסכת עובדתית לבית המשפט השלום בירושלים. כן טוענים הם לכך שהתנהלות צד ג' גמרה להם לנזקים רבים וכי על צד ג' היה לקזז את שיעור התשלום הנוסף מהשומה שקבע השמאי המוסמך מטעם המינהל ולהביאו בחשבון כאשר הוא מגולם במסגרת דמי ההיוון.